ענפים נוספים

במשך שנים רבות תבעו משקי תנובה וארגון מגדלי הפירות כי תנובה תקים יקב משל עצמה. תנובה סירבה להיכנס לענף זה ביודעה כי למשקים נותרים בעיקר עודפי ענבי מאכל וכי אין להם כרמים של ענבי יין, שהם חומר הגלם הראוי לייצור יינות. בגבור הלחצים נעתרה תנובה למשקיה, ובאמצע שנות ה-50 נכנסה לשותפות עם בעלי יקב קיים, יקב פרידמן בפ"ת. פעולת היקב המשותף היתה מלווה בקשיים רבים ובנוסף הסתבר בשנים הבאות כי הבטחות המשקים לגדל זני ענבים ליין נותרו ללא כיסוי. ב-1964 רכשה תנובה את חלקם של השותפים הפרטיים ביקב ותוך שנים מעטות חל שיפור בתפעולו והוא החל להרוויח. יקב תנובה הציע אז לצרכנים יינות, וודקה, קוניאק, ליקרים ועוד,  אולם ברור היה כי למשקי תנובה לא תהיינה בעתיד כמויות ניכרות של ענבי יין. עם העלמות הנימוק העיקרי לכניסתה של תנובה לתעשייה זו נמכר היקב בראשית שנות ה-70 לחברה העוסקת בייצור יינות.