היסודות

מקימי תנובה התכוונו לייסד מוסד ארצי, שינוהל ע"י ראש אחד ויהיה בעל זרועות (סניפים) בכל הארץ. אלא שהמציאות היתה הפוכה וראשית נבנתה תנובה ע"י שלוש אגודות מחוזיות - חיפה, תל אביב וירושלים - שניהלו את פעילותן אוטונומית, לדוגמא בקביעת מחירי התוצרת שלהן.
בשנת 1930 התקיימה בנהלל הועידה הארצית הראשונה של תנובה ובה נקבעו עקרונות היסוד של האגודה: שיווק משותף של התוצרת החקלאית, עזרה הדדית בין המשקים, ופעילות החברה ללא מטרות רווח לעצמה אלא ליצרנים. בנוסף החליטו באי כח שלוש התנובות המחוזיות שמרכז תנובה יהיה המוסד העליון של הארגונים המחוזיים. המרכז יטפל ויכריע בעניינים שבין המחוזות ובאלה המשותפים להם ארצית - מו"מ וקשרים עם המוסדות הארציים, כיבוש שווקים וקשרים עם חו"ל, פיתוח ומחקר מדעי ומקצועי, שיווק ופרסום וכו'. נציגי המחוזות בחרו באליעזר יפה לכהן כמנהלו הראשון של מרכז תנובה.
בשנת 1936 ולאחר דיונים ממושכים  
להמשך הכתבה>> 2 | 1 | 

הגיעו הנהלות מחוזות ת"א וחיפה להסכם שיווק משותף של החלב. מחוז ירושלים הצטרף להסכם בשנת 1942. השותפות בין המחוזות חלה על שיווק חלב ותוצרת חלב, על השקעות במחלבות, קביעת מחירים וניהול משותף של המחלבות. עד לשנת 1952 המשיכה תנובה להתנהל כגוף בעל שלושה ראשים ולב-מרכז אחד, ורק אז בוטל כליל מבנה המחוזות והמרכז, ותנובה אוחדה רשמית ובפועל לקואופרטיב ארצי.
 
2 | 1 |