מפעלי תנובה

ירקות תוצרת תנובה.

ירקות תוצרת תנובה.

  • ירקות תוצרת תנובה.
  • פירות תוצרת תנובה.
  • שנות ה-50
  • 1952: ירקות ופירות תנובה כחלק מענף ביע"ף - ביצים, ירקות, עופות ופירות - במצעד האחד במאי.
  • 1953: מחסן פירות וירקות.
  • 1955: ירקות ופירות תנובה במחוז הדרום.
  • 1955: ירקות ופירות תנובה במחוז הדרום.
  • חלק מתוצרת הירקות והפירות מופנת לענף השימורים בתנובה.
  • שקילת ארגזי התוצרת במחסני תנובה.
  • סיווג התוצרת - אחד מאתגרי ניהול ענף הירקות והפירות.
  • מיון פלפלים
  • תחנת מיון תפוחי אדמה.
  • תחנת מיון תפוחי אדמה.
  • 1973: תנובה נכנסת לשיווק אבטיחים.
  • שנות ה-70: מיון תפוחי אדמה.
  • שנות ה-70: אריזת תפוחי אדמה ברשתות עבור היפרשוק תנובה.
  • פירות טריים נקטפים מדי בוקר ונשלחים להיפרשוק תנובה.
  • תנובה משווקת תמרים.
  • משאית להובלת ירקות ופירות תנובה.
  • 1984: אלברט פירות, קמפיין מודעות לפירות.
  • מחסן ירקות ופירות בתנובה ירושלים, צילום: טדי בראונר, ארכיון לע"מ
  • אריזת תפוזים. צילום: פריץ כהן, ארכיון לע"מ
  • חנות תנובה. צילום:טדי בראונר, ארכיון לע"מ
  • מכירה פומבית של עגבניות בשוק הירקות של תנובה, ת"א. צילום: י. קולגר, ארכיון קק"ל
  • משלוח ירקות מקיבוץ רמת יוחנן לתנובה. צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון קק"ל
  • מבחר תוצרת תנובה. צילום: יעקב רוזנר, ארכיון קק"ל
  • גידול עגבניות בהתיישבות הנח"ל בנצרים. צילום: ישראל סיני, ארכיון קק"ל
  • כרזות תנובה בתערוכת ארץ ישראל במוסקבה, באדיבות הארכיון הציוני
  • מיץ תפוזים הדרן, באדיבות הארכיון הציוני

ירקות ופירות

ענף הירקות והפירות היה הילד הבעייתי של תנובה במשך עשרות שנים; הירקות והפירות הם גידולים רגישים, נתונים לחסדי הטבע, שקשה לחזות במדוייק את היקף היבולים שלהם, כל שכן בתקופה שטרם קידמה טכנולוגית. בענף שלא היתה בו שום אפשרות להגיע לאספקה מלאה של הביקוש ללא עודפי שוליים בעונות השיא, נגרמו לתנובה ומשקיה נזקים רבים כתוצאה ממשברי עודפים.
בשנותיה הראשונות של תנובה לא הצליח השוק בארץ לקלוט את כל התוצרת. התחרות המקומית הקשה (בנוסף גם יובאה לארץ תוצרת) וירידת המחירים בעקבותיה, הובילו את תנובה לנסות ולייצא את הירקות והפירות שלה לחו"ל. שנות מלחמת העולם ה-2 סתמו את הגולל על אפשרות זו.
עם הסרתו של הפיקוח הממשלתי על מחירי הירקות ב-1952 נקלע השוק לחוסר יציבות. תנובה, שתיפקדה כשר החקלאות של ישראל בימים שטרם קום המדינה, המשיכה לגלות אחריות ויזמה קביעת מחירי תקרה מול המחסנים הסיטוניים. בעקבות משבר עודפים חמור  
להמשך הכתבה>> 3 | 2 | 1 | 

בירקות ב-1953 הבשילה ההכרה בתנובה בצורך לפתח במושבי העולים את ענפי הרפת והלול בצורה נמרצת יותר, וכן להכניס ענפים נוספים פירות וגידולי שדה.
שנות ה-60 סימנו שינוי בהעדפותיהם של הצרכנים - טעמם בירקות ובפירות התעדן והשתפר והם נהיו סלקטיבים בבחירת התוצרת. הרחבת הגידולים תחת כיסויי פלסטיק איפשרה שיפור וגידול בייצור, וגם עלייה ביצוא.
תחילת שנות ה-70 עמדו בסימן ירידות ועליות באספקה לשיווק של פירות למיניהם, לפי היבולים השנתיים. אספקת הירקות גדלה באחוזים בודדים מדי שנה. יוצאי הדופן בירקות היו תפוחי האדמה, שהמשיכו להיות הגידול המוביל בענף - בשנת 1975 המשיכה תנובה להוביל את אספקתם ושיווקה למעלה מ- 80% מכלל תפוחי האדמה בארץ.
נושא סיווג התוצרת, אחד מהמורכבים בענף הפירות והירקות, הטריד את תנובה תקופה ארוכה. תקנון תנובה בעבר קבע כי איכות התוצרת נקבעת בכניסה למחסנים ולא ביציאה מן המשק. כדי לייעל  
להמשך הכתבה>> 3 | 2 | 1 | 

את התהליך החלו לפעול בישובים מסווגים מורשים מטעם תנובה, שקיבלו תואר זה לאחר שעברו קורס מקוצר. תפקידם היה לבדוק את התוצרת הנשלחת למחסני תנובה, ולהעניק להם אחד משלושה סיווגי איכות.
בשנות ה-80 הבינה תנובה שכדי לשרוד בענף הקשה והבעייתי עליה לייעל אותו. הצעד הראשון היה הפיכת מחסני הירקות והפירות לשותפויות, שבהן מחזיקה תנובה ב-50%. השותפים החדשים נבחרו מבין מנהלי המחסנים הבכירים וסיטונאי הירקות והפירות איתם עבדה תנובה בעבר. כל אחת מהשותפויות פעלה כיחידה עצמאית, שכוונה מלמעלה ע"י הנהלת חטיבת "אחזקות ירקות ופירות". ב-1998 התקבלה החלטה בתנובה לסגור את כל השותפויות ובכך נפרדה תנובה מהענף.
 
3 | 2 | 1 |